עופרה עופר אורן זוכת פרס ספיר לספרות לשנת 2023, כתבה את חייה מתוך מרחק, באופן המתעד את מה שאירע לה בבית האמור להיות מבצר מגן ושומר.
הביטו בעטיפת הספר ותבינו מיד על איזה בית מדובר. בית שבו הפסקול המלווה הוא של תיעוב הדדי בין ההורים, כעס, טינה, חילופי דברים ארסיים ופוצעים ומאוחר יותר התעללות ופגיעה.
איך גדלים באווירה כזו? מה קורה לילדה הנאלצת להיות בתווך? לפחד כל הזמן? לנסות לרצות? להיות ילדה טובה. לא לספר, לא לדבר, להקשיב, לפייס, לנסות להגן. איך זה לחיות במשפחה שכלפי חוץ מציגה סיפור של משפחה מאושרת ובפנים משתוללת שואה?
בדולח וסכינים מביא באופן מאופק ומרוחק סיפור של אב ניצול שואה שהפך להיות טייס, מפקד טייסת, קברניט באל על ובביתו השליט טרור ופחד על אשתו וילדיו. עופרה אורן מביאה את הקולות, את הגיהינום שבו חייתה ואת הדרך בה התמודדה. היא מציגה באומץ וללא מחסומים מה קורה לילדה שלא היה לה למי לספר, שנאלצה להסתיר וגם לאחר שנים רבות, ההורים סרבו להכיר בפגיעה שפגעו בה, בטירוף ובסבל שחוותה ואין מי שיגונן ויבין.
הספר שואל האם הסביבה יכולה לעזור? האם יש מי שיקשיב? או ההתעלמות ממשיכה וכך גם קשר השתיקה.
זה ספר כואב וקשה לקריאה. לא יכולתי לקרוא יותר מכמה עמודים ואז להפסיק כדי לנשום. ספר מכווץ לב המעלה שאלות נוקבות גם על קרובי המשפחה שידעו ושתקו, גם על המטפלים שהיו לה במסע שעברה והאופן שהתייחסו אליה.
כמה אומץ וכמה כוחות נדרשים כדי לצלוח משפחה כזו? כדי להיחלץ מהטירוף?
ציטוט מהספר " יום ששי, 12 באפריל 1968-אני לא רוצה ליל סדר. אני רוצה ליל בלגן ויום מהומה ושבוע פוגרום. אני רוצה ליל בדולח וסכינים. לשבור את הכלים, לשרוף את המועדון. אני יושבת ליד השולחן, שותקת בנימוס, מחייכת אל האנשים האלה. אני שתיים שלא מכירות".
"בדולח וסכינים" מאת עופרה עופר אורן. הוצאת עם עובד. עריכה: אלי הירש. 2024
Comments